שָׁר  אֲנִי  לְלֹא  תִּזְמֹרֶת  —
טָא-רא-רא!
יֵשׁ  בָּרֹאשׁ  שֶׁלִּי  נְסֹרֶת  —
לֹא  נוֹרָה:
עִם  נְסֹרֶת  מִכָּל  עֵבֶר  —
רַעַשֶׁמֶר,  צְעֲקָזֶמֶר
(וְגַם  צְרַחֲזֶמֶר,
נַחַרְזֶמֶר  וַאֲפִלּוּ
רְטַנְזֶמֶר  וְכֵן  הָלְאָה)
מְחַבֵּר  אֲנִי  כָּל  פַּעַם  —
וְלֹא  רַע!

מִי  כָּל  יוֹם  הֲכִי  שָׂמֵחַ?
פּוֹ  הַדֹּב!
בִּגְלַל  זֶה  הוּא  שַׂר
אֶת  הַשִּׁירִים
בְּלִי  סוֹף!
לֹא  חָשׁוּב  בְּמָה  טוֹרֵחַ
אִם  לִרְזוֹת  לֹא  מִתְמַהְמֵהַּ
הוּא  לִרְזוֹת  לֹא  יִתְמַהְמֵהַּ
(זֶה,  כְּמָבוֹן,
אִם  יִתְכַּבֵּד  בִּזְמַן…)
כֵּן!

1969