חדשות

הַלַּיְלָה  הִתְעוֹרַרְתִּי  פַּעֲמַיִם.
נִגַּשְׁתִּי  לַחַלּוֹן,  וּפַנַּסֵּי  מָרוֹם,
וְקֶטַע  הָאִמְרָה  שֶׁבָּאָה  בַּחֲלוֹם
אִפְּסוּ  אוֹתִי  –  אַךְ  כְּמוֹ  נְקֻדָּתַיִם,
הֵם  לֹא  הוֹעִילוּ  אֶת  פִּצְעִי  לִסְתֹּם.

בַּחֲלוֹמִי  הָיִית  בְּהֵרָיוֹן.
אַחַר  שְׁנוֹת  הַפְּרִידָה,  הָאֲבַדּוֹן  –
הִרְגַּשְׁתִּי  אַשְׁמָתִי,  וְהַיָּדַיִם
שֶׁמִּשְּׁשׁוּ  בִּטְנֵךְ  בְּרוֹב  שָׂשׂוֹן  –
הֵן  תָּרּו  בַּמְּצִיאוּת  בַּמִּכְנָסַיִם.

וּבַמַּפְסֵק.  בְּלֶכֶת  לַחַלּוֹן,
יָדַעְתִּי  כִּי  הִשְׁאַרְתִּי  בַּחֲלוֹם
אוֹתְךָ  לְבַד  –  אַךְ  אֲרֻכַּת  אֲפַיִם,
חִכִּית  בָּעֲלָטָה  –  וּבְלִי  לִזְעֹם,
כְּשֶׁשַּׁבְתִּי,  עַל  הַפֶּסֶק  שֶׁעֲדַיִן

נִמְשָׁךְ  בִּכְוָנָה.  בַּמַּחְשַׁכִּים
כִּשְׁלֵי  הָאוֹר  שָׁבִים  וְנִמְשָׁכִים.
שָׁם  אָנוּ  נְשׂוּאִים  כְּחוֹק,  שָׁם  אָנוּ
מִפְלֶצֶת  דּוּ  גַּבִּית,  שָׁם  יְלָדִים  רַכִּים  –
סִנְגוּר  עַל  הָעֵירוֹם  שֶׁבּוֹ  שָׁקַעְנוּ.

מִתַּיְשֶׁהוּ,  בְּאֵיזֶה  לַיְלָה  אַתְּ
תָּבוֹאִי  שׁוּב,  רָזָה  וּמְיֻגַּעַת,
אֶרְאֶה  אָז  אֶת  הַבֵּן  אוֹ  אֶת  הַבַּת,
עוֹדָם  חַסְרֵי  שֵׁמוֹת  –  וְאָז  לָגַעַת
לֹא  אַזְדַּרֵז  לְאַף  מַפְסֵק  אֶחָד,

וְלֹא  תַּרֶפֶּה  יָדִי,  כְּבָר  לֹא  מַגִּיעַ
לְהַשְׁאִירְכֶם  שָׁם,  בְּמַלְכוּת  הַצֵּל,
בְּאֵלֶם,  מוּל  גֶּדֶר  יוֹמָם  וָלֵיְל,
תְּלוּיִים  בַּמַּמָּשׁוּת  כְּמוֹ  בְּמְנִיעַ,
וּבָהּ  אֵינִי  יָשִֹיג  כְּמוֹ  עֲרָפֶל.

1971

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן