חדשות

* Not with a bang but a whimper.
T.S.Eliot

מהמרפסת הריקה

מַרְס  בְּקִצּוֹ,  רֵיק  בְּגַּנִי.
נָא  הַצִּפּוֹר  עַל  הַשִּׂיחַ  שִׁכְנִי.
מָה  שֶׁעַתָּה  מִמְּנּוּ  שָׂרַד  –
זֶה  רַק  צִלּוֹ  בִּלְבַד.

כְּלוּם  לֹא  הָיוּ  שֵׁשׁ  הַשָּׁנִים,
אָז  הוּא  לִצְמוֹחַ  אָהַב  מִבִּפְנִים?
כָּךְ  הָעָתִיד  מְסַמֵּן  לָעָרוֹם  –
זַךְ  כְּאוֹר  הַיּוֹם.

אוֹ,  בְּנִיגוּד  לֶעָבָר  הַמְחַכִּים  –
מַטָּה  עָרוֹם,  אַךְ  זָר  לַשְּׁחָקִים
הוּא,  בְּבַדָּיו  בַּשָּׁעָה  הַזֹּאת
רַק  הָעֵינַיִם  חוֹזוֹת.

עֹנִי  אֵינֶנּוּ  אָשָׁם.  אֱמֶת,
אֵין  לִי  סָפֵק.  אַךְ  יֵשׁ  עוֹד  חֵטְא:
שְׁתִי  וָעֵרֶב  לַחְשֹׂף  לַלֵּב
כְּאֵב  עַד  שֶׁזֶּה  כּוֹאֵב.

אֶת  הַשִּׂיחַ  הָיִיתִי  קוֹבֵב,
אַךְ  הַצִּפּוֹר  –  אֵיפֹה  הִיא  תֵּשֵׁב
בְּלִי  שֶׁיִצְחַק  עָלֶיהָ  הַגַּן?
אָז  שֶׁיִּהְיֶה  זֶה  כָּאן.

שִׂיחַ  עָרוֹם  וְצִפּוֹר  זְקֵנָה
יַחַד  יוֹצְרִים  חֲרִיקָה  מְשֻׁנָּה.
אִם  בִּרְצִינוּת  –  אָז  יֵשׁ  לְהַסְכִּים:
זֶהוּ  שִׂיא  הַשִּׂיאִים.

מַה  שֶׁהַפָּרַח  זִמֵּר  בְּקוֹל,
לֹא  נִתָּן  הוּא  מֵעַתָּה  לִסְבֹּל
בְּלִי  לְרַחֵם  –  לֹא  עַל  גּוֹרָלָם,
עַל  עַצְמְךָ,  מִן  הַסְּתָם…

רְאוּ  בָּעַצְבוּת:  עִם  כִּבּוּי  הָאוֹרוֹת
מָה  שֶׁיּוּעַד  בְּגוֹרָלוֹת
כְּמַחֲנֶחֶן  לִשְׁעַת  הַגְּמָר  –
לְפָנֵינוּ  הוּמַר.

בַּחֲפָצִים  וּתְכוּנוֹתֵיהֶם
יֵשׁ  אַף  יוֹתֵר  חַי  וְנוֹשֵׁם.
עֶצֶם  וָעֶצֶם  –  כֻּלָּם  מִתְמַסְּרִים
לְעִנְיָנִים  אִישִׁיִּים.

פַּחַד  הַמָּוֶת  מַבְהִיל  אֶת  כֻּלָּם
וּמְזַדְרֵז  כָּל  דָּבָר  בָּעוֹלָם
מֵעוּגוֹתָיו  לִנְגֹּס  אַף  יוֹתֵר
מִמַּה  שֶׁדַּקָּה  תַּאֲפְשֵׁר.

אוֹר  –  מְסַנְוֵר.  דִּבּוּר  –  מְכַזֵּב.
יֵצֶר  –  מָלְאֶה.  וְצַעַר  –  שׂוֹרֵף.
כִּי  הַסֵּבֶל  –  פְּרִימַט  הָאֵשׁ
עַל  הַיּוֹם  הַיָּבֵשׁ.

טוֹב  לָעֵינַיִם  לֹא  לְהַאֲמִין,
גַּם  לַשְּׂפָתַיִם.  הָאֱלֹהִים
טֶרֶם  הַדִּין  הַנּוֹרָא  הָאָיוֹם
לָנוּ  מֵכִין  גַּרְדּוֹם.

כָּכָה  נוֹלַד  הַתַּקָּנוֹן.
לַחֲפָצִים  הוּא  מַנְפִּיק  רִשְׁיוֹן
כְּדֵי  לְנַהֵל  אֶת  גּוֹרָלֵיהֶם,
לְהַחֲלִיפָם  בְּהֶתְאֵם.

אֶת  הַשִּׂיחַ  עִזְבִי,  הַצִּפּוֹר.
זֹאת  הַתְּמוּרָה:  אֶת  הַמִּזְמוֹר
פִּי  בִּמְקוֹמֵךְ  יָשִׁיר,  וְאֶפְרַח
כְּשֶׁהַשִּׂיחַ  יִדְעַךְ.

כַּמָּה  מַרְאֵךְ  נִשְׁתַּנָּה  פִּתְאוֹם!
הֲתִיַּשַּׁבְתְּ  עַל  מֵי  הַתְּהוֹם?
נִרְאוֹת  רַגְלַיִךְ  יוֹתֵר  מֵתוֹת
מִזְּמוֹרוֹת  עֲרוּמוֹת.

עוּפִי  לַחֹשֶׁךְ,  בְּרֹגַע  תֵּלְכִי
אֶת  מְקוֹמֵךְ  אֶתְפּוֹס  אָנֹכִי.
מִי  נֶגֶד  צַעַד  כָּזֶה  יִרְעַשׁ  –
הוּא  בְּרֵיק  לֹא  פָּגַשׁ.

כִּי  הַחַיִּים,  כַּאֲשֶׁר  נְסוֹגִים,
לָנוּ,  אֶל  בֵּין  הַקִּירוֹת,  זוֹרְקִים
מַשֶּׁהוּ  רֵיק,  חָלוּל  –  הַמַּרְאִית
שֶׁאוֹתָנוּ  תַּחֲרִיד.

בֶּטַח  קוֹלִי  עֶשֶׂרֶת  מוֹנִים
רַע  מִקּוֹלֵךְ  –  שֶׁנָּמוּךְ  אַךְ  מַדְהִים.
אַךְ  אֲפִלּוּ  הַצְּלִיל  הַצּוֹרֵם
טוֹב  מֵעִנּוּי  אִלֵּם.

אִם  הָעוֹלָם  כְּבָר  אוֹבֵד  כֻּלּוֹ  –
אָז  בְּלֹא  רַעַם,  אַךְ  גַּם  לְלֹא
תְּחִנַּת  הָ"אָמֵן"  –  נְבוֹכָה  וּסוֹמֵת
שֶׁסּוֹלַחַת  עַל  חֵטְא.

כְּשֶׁאֵשׁ  רוֹקֶדֶת  וְקֶרַח  דּוֹחֵף,
קֵץ  אֲמִתִּי  לַיְּקוּם  מִתְקָרֵב  –
אִם  הַשִּׁיר  שֶׁאוֹתָנוּ  מֵרֵר
עָף  גָּבוֹהַּ  יוֹתֵר.

1968

*לא פיצוץ, אלא יבבה (אנגלית).
– מתוך שירו ​​של ט.ס. אליוט "הגברים החלולים".

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן