בְּרוּסְיָה  –  חֹרֶף.  חֹר  נִדָּח.
אִם  לֹא  יִפֹּל  שִׂכְלִי  לַפַּח,
עַל  חֹד  קָצֶה  שֶׁל  עִפָּרוֹן
נַפְשִׁי  שָכֹן  תִּשְׁכֹּן.

רַחֵף!  אֶלֵך  לִישֹׁן,  לַחְלֹם.
הַמֵּר  הִמּוּר  מֵעַל  הַתְּהוֹם  –
רַחֵף,  הָעִפָרוֹן,  כַּבֵּד
אוֹתִי,  כֶּשֶׁתְּסַרְטֵט.

תְּפֹס  הֲגִיגִי  הַמְּסַחְרֵר.
מֻשָׁא  אַהֲבָתִי  צַיֵּר  –
עַל  שְׁפַת  הַיָּם  הִיא  יְחֵפָה
וּבְשִׂמְלָה  שְׁקוּפָה.

עַל  שְׂפַת  הַיָּם  הַחֲלוֹמִית
עוֹמֶדֶת  לְבָדָהּ  תָּמִיד.
וְיָם  כָּחֹל  סוֹאֵן,  רוֹעֵשׁ
וּבְרֹאשִׁי  נוֹקֵשׁ.

מָה  מְתֻקּוֹת  הַחֲרִיזוֹת,
וּמָה  כְּחֻלּוֹת  שׁוּרוֹת  זְרִיזוֹת
שֵׁלְרַגְלֶיהָ,  כְּמוֹ  גַּלִּים,
רָצוֹת  בְּנַחְשׁוֹלִים.

1988