בְּנֵי  הַכְּלָבִים  רָצוּ  אוֹתִי  לִרְצוֹחַ.
אֲבָל  אֲנִי  הִשַּׂגְתִּי  מִמִּרְתֵּף
שְׁנֵי  גַּרְזִנִּים  שֶׁהֻשְׁחֲזוּ  הֵיטֵב.
מַדַּע  הַמַּחֲנוֹת  אָמִין:  בְּנוֹחַ
בְּפֶתַח  הִתְיָשַׁבְתִּי,  מוּל  כֻּלָּם,
וְהֵם  רוֹאִים  מַבָּט  זְאֵב  שָׂמֵחַ:
"אַז  מִי  כָּאן  מִתְנַדֵּב  לִהְיוֹת  אוֹרֵחַ?"
"  –דּוֹמְבְּרוֹבְסְקִי,"  –  הֵם  אוֹמְרִים  –  "אַתָּה  חָכָם,
אֲבָל  אֶחָד,  מוּלְךָ  –  רַבִּים…  מַה,  לֹא  יוֹדֵעַ?"
"  –נָא  הִתְקָרְבוּ!"  –  עוֹנֶה  –  "אֵינִי  שׁוֹמֵעַ!"
דּוֹחִים,  הַנְּבָלוֹת,  מִשְׂחָק  מֻרְכָּב.
סַכִּינֵיהֶם  מְסַנְוְרוֹת  בְּזֹהַר,
וְהֵם  יוֹדְעִים:  בַּדֶּלֶת,  לְלֹא  נוֹעַ,
הַמָּוֶת  הָרָזֶה  וְהַגָּבוֹהַּ
יוֹשֵׁב,  מַחֲזִיק  בְּאֵלֶם  גַּרְזִנָּיו!
פִּתְאוֹם  יוֹצֵא  צֶ’גְּרָשׁ,  אֶחָד  מֵהֶם,
הוֹלֵךְ,  מֵרוֹב  הַזַּעַם  מִתְנַעוֹעַ  –
"עֲזוֹב  אֶת  הַגַּרְזֶן!  מָה,  לֹא  תִּתֵּן?
אָז  בְּעַצְמִי  אֶקַּח!"
"  –נַסֶּה,  הָרֵע!"
הוּא  עַל  רַגְלַי  קוֹפֵץ,  וּבָּה  בָּעֵת
אֲנִי  נוֹסֵק  מֵעֵבֶר,  בְּלִי  תִּזְכֹּרֶת,
פּוֹצֵץ  בְּגַרְזִינִי  אֶת  הַגֻּלְגֹּלֶת  –
עַתָּה…  מַה  שְּׁמוֹ?  קִרְאוּ  עֲלָיו  הֶסְפֵּד.
אוֹתוֹ  דָּחַפְתִּי,  שׁוּב  מַמְתִּין  בְּקֶשֶׁב:
"  –אֶחָד  מוּכָן  –  שֵׁנִי  מֻזְמָן  לָגֶשֶׁת!"

כָּזֶה  חָזַרְתִּי  לַיְּקוּם,  לְפֹה.
הַכֹּל  מֻזָּר  נִצְבָּע,  כֹּה  לִתִפְאֶרֶת.
מַבִּיט  אֲנִי  בָּכֶם,  בִּנְשׁוֹת  צַמֶּרֶת,
בִּגְאוֹנֵי  הַפָּאבּ,  בַּפָּאבּ  עַצְמוֹ,
בְּרֶשַׁע  הָאִלֵּם  הַשֵּׂיבָתִי,
בַּטּוֹב  בִּזְעִיר  אַלְפִּין,  בַּנֹּהַל
לָשֶׁבֶת,  לְסוֹבֵב,  לִגְמֹעַ  כּוֹהַל  –
וְאָז  חוֹשֵׁב:  מַזָּל  שָׁכַח  אוֹתִי!

1949