אֲנִי  כְּבָר  לֹא  שַׁיָּךְ  לְכָאן…
יוֹרֵד,  יוֹצֵא  לִרְחוֹב  בָּנָאלִי,
שׂוֹחֶה  בַּמֶּטְרוֹ  עִם  כֻּלָּם.
הַכֹּל  מֻכָּר,  הַכֹּל  חִכָּה  לִי  —
אֲבָל  אֲנִי  כְּבָר  לֹא  מִכָּאן.

אוֹתוֹ  פִּנְקָס  יָשָׁן  נוֹשָׁן,
אוֹתָם  קוֹלוֹת  מֵהַשְּׁפוֹפֶרֶת:
"אֲנִי  זוֹכֵר…"  —  "אֲנִי  זוֹכֶרֶת…"
אֲבָל  אֲנִי  כְּבָר  לֹא  מִכָּאן.

חָלַמְתִּי  —  אוֹ  עָבַר  הַזְּמַן?
בַּזִּכְרוֹנוֹת  אֲנִי  שָׁקַעְתִּי.
שָׁתִיתִי.  קַמְתִּי.  וְיָצָאתִי.
הֲרֵי  אֲנִי  כְּבָר  לֹא  מִכָּאן.