מָה  נָאָה  הָיְתָה  טָנְיוּשָׁה,  הַיָּפָה  מִבְּנוּת  הַכְּפָר.
בּעִטּוּר  אֲדֹם  לָבָן  הַסָּרָפָן  שֶׁלָּהּ  זָהַר.
עֶרֶב.  טָנְיָה  מְהַלֶּכֶת  בְּמִשְׁעוֹל  עַל  שְׂפַת  הַסְּבָךְ.
סַהַר  בָּא  מֵעֲרָפֶל,  בַּעֲנָנִים  עוֹרֵךְ  מִשְׂחָק.

וּבָחוּר  יָצָא  אֵלֶיהָ,  מַטָּה  אֶת  רֹאשׁוֹ  כִּוֶּן:
"חֶמְדָּתִי,  הֱיִי  שָׁלוֹם  –  כִּי  לְאַחֶרֶת  אֶתְחַתֵּן."
הִיא  הֶחְוִירָה  כְּמוֹ  תכריכין,  וּכְמוֹ  טַל  –  גוּפָהּ  קֹרַר
צַמָּתָהּ  הֻתְרָה  כְּאִילּוּ  הִיא  נָחָשׁ  אַרְסִי  אַכְזָר

"הַבָּחוּר  כְּחֹל  הָעֵינַיִם,  גַּם  אֲנִי  לֹא  אֲשַׁקֵּר:
בָּאִתי  הֶנָּה  כְֵּדי  לוֹמַר  כִּי  מִתְחַתֶּנֶת  עִם  אַחֵר."
לֹא  פַּעֲמוֹנֵי  הַשַּׁחַר  –  זֶה  פִּזְמוֹן  הָאֵרוּסִין:
חֲתוּנָה  עַל  עֲגָלוֹת,  וּפְנֵי  רוֹכְבֶיהָ  מְכֻסִּין.

לֹא  נוֹגוֹת  הַקּוּקִיּוֹת  –  מִשְׁפַחַת  טָנְיָה  בּוֹכִיָה.
בְּרַקַּת  טַטְיָנָה  –  פֶּצַע,  הַצַּלֶקֶת  עוֹד  טְרִיָּה.
בְּאָדֹם  מַקְרִישׁ  הַכֶּתֶר  בּוֹ  הַמֵּצַח  מְעֻטָּר.
מָה  נָאָה  הָיְתָה  טָנְיוּשָׁה,  הַיָּפָה  מִבְּנוּת  הַכְּפָר.

1911