בְּאִי זִכְרוֹנוֹתַי מִימֵי הַקֶּדֶם
יֵשׁ בַּיִת מַאֲפִיר. גֵּרַנְיוּם עַל הָאֶדֶן.
שְׁלוֹשׁ מַדְרֵגוֹת לַדֶּלֶת הַכְּבֵדָה,
טַבַּעַת הַנְּחֹשֶׁת בְּצִדָּהּ.
חָקוּק בָּאֶבֶן: חֶרֶב, רֹאשׁ אַיֶּלֶת,
וְלַפָּנָס לְמַעְלָה – שְׂרוֹךְ נִמְתַָּח.
בְּאִי זִכְרוֹנוֹתַי אֶת זוֹ הַדֶּלֶת
לַעֲדֵי עַד אַף פַּעַם לֹא אֶפְתַּח!
1911–1912