בֵּין שֶׁמֶשׁ  לְעֵינֶיהָ  אֵין  דִּמְיוֹן.
הַשָּׁלֶג  הוּא  לָבָן.  עוֹרָהּ  –  אָפֹר.
סְמוּקוֹת  שְׁפָתֶיהָ.  הָאַלְמוֹג  –  אָדֹם.
שֵׂעָר  מַכְתִּיר?  אֲזַי  כִּתְרָהּ  –  שָׁחֹר.

וִרְדֵי  דָּמֶשֶׂק  –  כַּמָּה  בָּם  פְּאֵר!
אַך  בִּלְחַיֶּיהָ  לֹא  נִרְאִים  פְּרָחִים.
יֵשׁ  נִיחוֹחוֹת  שֶׁמְּעַנְגִים  יוֹתֵר
מֵרֵיחַ  פִּיהָּ,  גַּם  אִם  לֹא  מַצְחִין.

נָעִים  קוֹלָהּ,  אַךְ  בָּא  לִי  לְהוֹדוֹת
כִּי  מוּסִיקָה  מִמֶּנּוֹ  נְעִימָה.
אֵין  לִי  מֻשָׂג  אֵיךְ  אֱלִילוֹת  דּוֹאוֹת –
וְהִיא  דּוֹרֶכֶת  עַל  הָאֲדָמָה.

     אַךְ  חַי  אְלִי!  אֲהוּבָתִי – שְׁמֵימִית
     שֶׁלֹּא  זְקוּקָה  לְהַשְׁוָאָה  שִׁקְרִית.