כָּל  הַקַּיִץ  בָּעַרְתָּ,  הַסְּנֶה  הַוָּרֹד;
וְעֵינֶיךָ  בָּקְעוּ  בַּפְּרָחִים,  בָּעַלְוָה  –
בָּם  הִסְמִיק  הַרְמוֹנְךָ  הַיָּרֹק  עוֹד  וְעוֹד…
הִִתְוַכַּחְתִּי  –  זוֹכֵר?  –  בַּנִּיבִים  הַשִּׁבְעָה,

וְהָיָה  כָּל  אֶחָד  כְּמוֹ  צִפְצוּף  הַזָּמִיר,
שַׁאֲגַת  הָאַרְיֶה,  נְבִיחַת  הַשּׁוּעָל,
וְיָצְאָה  מִקְלָעִים  אֲדֻמִּים  לְמַכְבִּיר
הַזּוּגָה  בְּבִגְדֵי  אוֹר  הַשֶּׁמֶשׁ  מֵעַל?

עַל  אֲגַם  הַמַּלְאָךְ  מֵעֵין  שַׁחַף  צָעַק.
חֲפַרְפַּר  הָאָדָם  שְׁבִיל  שׁאוֹלָה  חָפַר.
אֵפֶר  חַג  עַל  הַגַּן,  וְעִם  אֹכֶל  נִמְזַג,
וּמָרַח  עַל  פִּיּוֹת  לוֹעֲסוֹת  אֲפַרְפַּר.

בְּשִׁבְעַת  הַנִּיבִים  וְעוֹד  עֶשׂר  שָׂפוֹת
הִתְפַּלְמֵס  אִתְךָ  יֶלֶד,  דְּהֶיְנוֹ  אֲנִי.
כְּשֶׁקָּרַבְתִּי אֱלֶיךָ,  רַגְלַי  יְחֵפוֹת,
בְּקִמְשׁוֹן  הַשַּׁלְהֶבֶת  נִקַּבְתָּ  לִבִּי.

אֱלוֹקַיי,  זֶה  הַסְּנֶה  הַוָּרֹד  –  בִּשְׁבִיל  מִי?
גַּן  הָעֵדֶן  קַיָּם?  הֲאֱמֶת  שֶׁאָמוּת?
–  מִתְחַשֵּׁק  לִי  לִהְיוֹת  לְבַדִי,  עִם  עַצְמִי,
אַל  תַּפְרִיעַ  לִי,  לְךְ  לְשַׂחֵק,  זַאֲטוּט.

כְּשֶׁכָּבִיתָ,  הֶחְוַרְתָּ,  נִסְתָּרְתָּ  אַתָּה,
בָּעֲטוּ  זַלְעֲפוֹת  בְּגִנְךָ  הֶעָרוּף.
שָׁבְתִּי  אָז  לְאֵין  שֶׁמֶשׁ  בְּאֵיזוֹ  קַרְתָּא
עִם  הַסְּנֶה  הַמַּגִּיד  בְּחָזִי  הַשָּׂרוּף.

2025