שִׁירָה  אַחַת  הִכַּרְתִּי,
הִיא  עָפָה  מֵעַל  עֲרָפֶל;
לִשְׂרֹף  אוֹ  לְצַנֵּן  אוֹתָהּ
לַנֶּצַח  אֵין  כֹּחַ.
תִּרְצֶה  –  תְּקַלֵּל  אוֹתָהּ
אוֹ  תְּהַלֵּל,
אַךְ  לֹא  הָיְתָה  וְלֹא  תִהְיֶה  כָּמוֹהָ.

שִׁירָה  אַחַת  הִכַּרְתִּי  –
דָּלְקָה  עַל  שְׂפָתַי.
אִם  פַּעַם  תְּטְעַם  –
אֵין  לִשְׁכֹּחַ.
הַלְוַאי  שֶׁרַק  אוּכַל
בְּעַצְמִי  לְהָשִׁיב  אֶת  הַשַּׁי  –
אַךְ  לֹא  הָיְתָה  וְלֹא  תִהְיֶה  כָּמוֹהָ.

שְׂדֵרוֹת  בֵּין  עַרְבַּיִם  –
הַשְּׂרָפִים  תַּחֲרָה  טָווּ,
הַגֶּשֶׁם  מִלּוֹתַי  הִשְׁכִּיחַ;
וְהֵד  בְּדוּמִיָּה  –
הַשִּׁיר  הַהוּא:
"אָהוּבָתִי,  עוֹד  קְצָת  –  נַגִּיעַ…"

זֶה  מַה  שֶּׁיִּהְיֶה:  "כֵּן"  מַשְׁמָע  "כֵּן"  –
מַה  עוֹד  יִגָּרַע  בְּשוֹקְעִי  לַּתֹּהוּ?
וּמֵעָלַי  אוֹתוֹ  הַכּוֹכָב  קוֹרֵן:
לֹא  הָיָה  וְלֹא  יִהְיֶה  כָּמֹהוּ.