תְּחַכִּי  לִי  –  וְאָשׁוּב,
רַק  חַכִּי  מְאוֹד.
תְּחַכִּי  לִי  כְּשֶׁעָצוּב
מִגְּשָׁמִים  וָעוֹד…

תְּחַכִּי  בְּעֵת  שְׁלָגִים,
תְּחַכִּי  בְּחֹם,
תְּחַכִּי  כְּשֶׁאֲחֵרִים
נִשְׁכְּחוּ  שִׁלְשׁוֹם.

תְּחַכִּי  כְּשֶׁאֵין  סִימָן
מֵהַמֶּרְחָקִים,
כַּאֲשֶׁר  וִתְּרוּ  מִזְּמָן
שְׁאַר  הַמְּחַכִּים.

תְּחַכִּי  לִי  –  וְאָשׁוּב,
כָּל  מִי  שֶׁיָּבוֹא
לְשַכְנֵעַ  שׁוּב  וְשׁוּב  –
אַל  תַּקְשִׁיבִי  לוֹ!

בְּנִי  יִשְׁמַע  מִשְּׁנֵי  הוֹרַי:
זֹאת  אֱמֶת  מָרָה,
וְיֵשְׁבוּ  כָּל  חֲבֵרַי
סְבִיב  הַמְּדוּרָה,

וְיִשְׁתּוּ  בְּמַר  דְּמָעוֹת
יַיִן  לְזִכְרִי  –
תְּחַכִּי,  אִתָּם  לִשְׁתּוֹת
אַל  תְּמַהֲרִי.

תְּחַכִּי  לִי  –  וְאָשׁוּב
חֵרֶף  הַמַּכָּה.
עוֹד  יִמְצָא  הֶסְבֵּר  עָלוּב
מִי  שֶׁלֹּא  חִכָּה,

עַל  מַזָּל  לַשָּׁוְא  יִזְכֹּר:
כָּאן,  בְּאֵשׁ  גָּפְרִית,
עַל  נַפְשִׁי  נִתַּן  לִשְׁמֹר
רַק  כִּי  אַתְּ  חִכִּית.

נִסְתָּרוֹת  –  לֶאֱלֹקִים,
לָנוּ  –  הַנִּגְלוֹת:
כִּי  יוֹתֵר  מֵאֲחֵרִים
אַתְּ  יָדַעתְּ  חַכּוֹת…

1941